סיפורה של רקל

רקל היא נערה נחושה.

קרוב לוודאי שאחיה ישתמש במילה "עקשנית". אביה יעדיף כנראה "שופעת ביטחון". המורים עשויים לתאר אותה כ"בטוחה בעצמה". יהיה התיאור שתבחר אשר יהיה, ברור שמדובר בילדה פרגמטית על אף שהיא רק בת חמש.
 

דמיינו זאת:
שני שולחנות כדורגל במרכז חדר המשחקים של הגן. בשולחן המיועד לילדים הצעירים יותר, חסר כדור. בלי לחשוב פעמיים, רקל הולכת לעבר השולחן השני שבו משחקים הילדים הבוגרים, ממתינה עד שאחת הקבוצות תבקיע שער ולוקחת את הכדור הלבן הקטן.

ראתה בעיה. פתרה בעיה.

הגננות קוראות לה רקל הגדולה מכולם. לא הייתה שום כוונת זדון בחטיפת הכדור הלבן הקטן מהילדים הבוגרים. רקל פשוט הבינה שכדי לשחק עם חבריה יש צורך בכדור, ולכן עשתה את הדרוש כדי להשיג כדור.

“היא בן-אדם מוזר מאוד”, אומר אחיה הבוגר, מיכאל, בהשתמשו בשם תואר חזק להפתיע כדי לתאר את אחותו הקטנה. “היא יודעת לסדר אחרים, אבל אני חושב שלפעמים זה דבר טוב. היא אף פעם לא תהיה העצובה בחדר. לעולם אינה הולכת לגן עצובה והיא תמיד שופעת ביטחון.”

ייתכן שהמפתח להצלחתה הוא קורטוב ביטחון עצמי עודף.

© 2017 MED-EL