היומן של אניה

אניה, לקוית שמיעה כמעט 30 שנה, החליטה להשתמש בשתל שבלול

שמי אניה. נולדתי עם ליקוי שמיעה חמור. אני בת 29 וגרה במיינץ, גרמניה. בגיל 5 איבדתי לחלוטין את השמיעה. מאז, שמיעתי באוזן השמאלית הייתה אפסית, על אף שהשתמשתי בעזרי שמיעה. הפכתי להיות תלויה בקריאת שפתיים וביקרתי בבית ספר ללקויי שמיעה בעיר פרנקפורט, ללא קשיים מיוחדים. בשנים שלאחר מכן, החלטתי להיות פעילה יותר בעולם השומעים – בכל הנוגע לעבודה, למשפחה ולחברים אין להם ליקוי שמיעה. הדבר הוביל באופן טבעי לבעיות הבנה הדדיות ביני לבין הזולת.

הקושי הגדול ביותר שלי היה בקבוצות, שבהן תמיד חשתי כמו אאוטסיידרית, מכיוון שלא יכולתי להבין מה קורה. נהניתי מאוד לצפות בטלוויזיה ובסרטי קולנוע, אך הייתי תלויה בכתוביות. בנוסף, במצבים שונים בחיי השגרה שלי, כגון קניות, התקשיתי להבין את הנאמר. אפילו שמתי לב לכך שאנשים מסוימים נמנעו מלשוחח אתי מתוך תחושת חוסר ביטחון. זה הכאיב לי מאוד!

יום אחד, כששוחחתי עם אמי על קשיי השמיעה שלי, היא סיפרה לי ששמעה על האפשרות להשתלת שבלול. אף שהכרתי אנשים בעלי שתל שבלול, מעולם לא חשבתי על זה כפתרון לבעיה שלי. בשלב זה התחלתי לחשוב על הנושא ברצינות ולחפש מידע. רוב בעלי השתלים סיפרו על ניסיונם בהתלהבות וחיזקו את הביטחון שלי בדבר. כמובן, נפגשתי גם עם כאלה שלא כל כך הצליח להם. נדהמתי לגלות את הבורות של אנשים עם ליקוי שמיעה בנושא שתלי שבלול. ידידיי, לעומת זאת, היו נלהבים ביותר. הם סיפרו לי איזה כיף יהיה לי להאזין למוזיקה ולדברים נוספים. שמעתי כל כך הרבה דברים טובים על שתלי שבלול, “עד שהגעתי למסקנה שאני חייבת לנסות את זה בעצמי.”

הצלחת השתל תלויה במידה רבה באדם עצמו, במיוחד באיזו מידה הוא מחויב לתרגל את השימוש בשתל לאחר הניתוח. הדבר גם שיפר את הביטחון העצמי שלי, מכיוון שאני אדם שאינו מוותר והחלטתי שזה חייב להצליח. האפשרות לשמיעה משופרת הלהיבה אותי ולא הרפתה ממני. עמוק בתוכי ידעתי שאני נחושה לפעול בכיוון זה ודבר לא יעמוד בדרכי. ככיוון שהייתי חרשת לחלוטין באוזן שמאל, לא היה לי מה להפסיד, להיפך! מנקודת מוצא זו המשכתי קדימה.

לקריאה נוספת ביומן של אניה, לחצו כאן.

© 2017 MED-EL